לחיות את החיים כרגיל

במשך תקופה ארוכה חייתי במצב של "טייס אוטומטי" , אפשר להגיד שעוד לפני הנישואים והילדים פשוט זרמתי עם החיים, מה שקרה קרה והרוב עבר לידי.
המצב התגבר כשהילדים נולדו, ללדת לידה ראשונה בשבוע 26 , ללא הכנה מוקדמת, שבעצם את לא יודעת מה יהיה עם הילדים , ישרדו או לא?
אז במודע או לא במודע, הייתי ב"טייס אוטומטי", לאחר הלידה לא בכיתי רק לאחר שבוע פתאום נפל האסימון על מה שעברתי ובכיתי אבל עדיין חייתי בשגרה של פגיה-בית עד לשחרור הילדים וזה הפך לשגרה של בדיקות/רופאים/קופ"ח – בית .
מדי פעם, התודעה התעוררה וניסתה להתנגד למצב של הטייס האוטומטי , אבל זה היה חזק ממני וככה חייתי במשך הרבה זמן , וזה היה מאוד בולט ב5 שנים האחרונות.
הלידה המוקדמת, הזוגיות שהתפוררה מול העיניים, האבחנות של הילדים לקחו את "עינבר" השמחה והשאירו "עינבר" כבויה ומדוכאת.
אז מה הביא לשינוי?
1. התחלתי לטפל בעצמי – טיפול פסיכולוגי בשילוב כדורים, לאחר מכן התחלתי ללכת למאמנת אישית שבעקרון הגעתי אליה כדי להרזות (היא מתמחה באורח חיים בריא), אבל להרזות היה הדבר היחיד שלא קרה במהלך האימונים האישיים שלנו. מה שכן קרה, התאהבתי בתחום האימון, ריתק אותי איך אפשר עם כלי אימון למצוא את עצמי שוב.

2. רציתי לטפל בזוגיות- עשיתי מעשה שזעזע את מערכת היחסים, הלכתי לעורכת דין כדי להגיש בקשה לגירושין, והתנאי שלי היה טיפול זוגי שקרה אבל לא צלח, כנראה ששני הצדדים לא היו מוכנים להמשך אז התגרשנו.

3. הלכתי ללמוד אימון- במהלך הקורס הבנתי הרבה דברים לגבי עצמי – הדבר העיקרי שקרה זה שהבנתי שאני מְְרַצָה אחרים ולא את עצמי, וזו התובנה שגרמה לי להבין שאני בנישואים האלה לא יכולה להישאר . למדתי להסתכל על הניצחונות הקטנים בחיים, במיוחד אצל הילדים שניצחונות גדולים והם אלו שהביאו אותי לקבלה מלאה של החיים בצל הצרכים המיוחדים.

4. אחרי הגירושין, נשארתי לבד, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי- בימים שהגרוש לקח את הילדים וכאילו חזרתי להיות רווקה אבל לא ממש. בחיפושי בפייסבוק מצאתי קבוצה של גרושים/ות שלא מטרות היכרות אלא באמת לחברות והיום אני כמו משפחה, לא רק מבלים ביחד אלא גם תומכים אחד בשני שצריך גם שקשה וגם ששמח.

אז מה הכוונה ב"לחיות את החיים כרגיל"?
אין ספק שהאתגרים שההורות המיוחדת ,החיים כאם חד הורית והחיים כבעלת עסק עצמאי ,הם רבים ומגוונים אבל אני בחרתי, ובוחרת כל יום מחדש, להתגבר על האתגרים ולחיות (עד כמה שניתן) חיים רגילים ואכן אני מצליחה בזאת. אני מאמינה שאם נלמד להסתכל על החיים בצורה אופטימית ומנצחת נוכל להתגבר על כל קושי שמגיע בדרך. מותר לפול בדרך אבל צריך לדעת גם לקום ולהמשיך ללכת.

מילת המפתח שלי : "בחירה".

השארת תגובה