אמא של…

לפני 6.5 שנים שיניתי סטטוס, מלהיות, רק "עינבר", ישות עצמאית שקוראים לה בשמה הפרטי או מקסימום בשם המשפחה שלה, הפכתי להיות "אימא של".

מרגע לידתם של יעל ועידו, שכחו שיש לי שם, בפגיה, למרות ששהינו שם כמעט ארבעה חודשים וכבר הכירו אותי קראו לי "אימא של". כשחזרנו הביתה והתחלנו, לצערי, לבקר בכל מיני מרפאות, קראו לי "אימא של".

ואני, מרוב שהייתי עסוקה בלרדוף אחרי התורים לרופאים, גם אני שכחתי שאני לא רק אימא, אני גם בת זוג, אני אדם בפני עצמי  אבל הייתי עסוקה בלהיות אימא, בלגלות מה המושג הזה אומר, בלאהוב שני תינוקות שזקוקים לי בכל דבר קטן שהם צריכים.

הלכתי לאיבוד, איבדתי את "עינבר", אישה שהייתה שמחה וצוחקת, הפכתי להיות אימא דואגת ומפחדת, מפחדת שיקרה ליעל ועידו משהו, שכחתי שיש לי זוגיות לתחזק בנוסף לאימהות ולא יכולתי להכיל את הכול אז נתתי לזוגיות להישבר (כמובן שלא רק אני אשמה, זוגיות זה שניים אבל באיזשהו שלב כבר לא היה אכפת לי מה יהיה על הזוגיות והעדפתי פשוט שזה ייגמר ), אפשרתי לחיים הפרטיים שלי לדעוך ולהישאב לאימהות.

אז איך הכל השתנה?

כחלק מתהליך הטיפול הזוגי וההבנה שאני נשאבתי לתוך האימהות, החלטתי ללכת ללמוד אימון (קואצינג) והחלק הראשון של הקורס הוא תהליך אישי שאתה עובר ואז נפתחו לי העיניים והתחלתי לקבל החלטות כדי לשפר את החיים שלי כדי שאחזור להיות מאושרת, לחזור להיות "עינבר", אחת מההחלטות זה להתגרש והחלטה נוספת הייתה שמגיע לי להיות מאושרת ולשים את עצמי במקום הראשון וזה לא מפחית את האימא הטובה שאני .

למדתי שלהיות "עינבר" חשוב לא פחות ואפילו יותר מלהיות "אימא של", כי בסופו של דבר בית מאושר זה בית שבראשו עומד אדם מאושר, שלם עם עצמו, אוהב את עצמו וכך הוא יכול להעביר את זה הלאה, לילדים שלו ולסביבה שלו.

מגיע לנו, גברים ונשים, להיות במקום הראשון בחיים שלנו !

השארת תגובה